הספד מאת: אלעד זאבי

כמו שאומר השיר "שנינו מאותו הכפר ": היינו באותה המגמה בבית הספר ואחר כך בצבא באותו החיל, באותה החטיבה ובאותו הגדוד. שנינו היינו באותו תפקיד : נהגי טנק מ"פ. מגיל צעיר רצית להיות נהג טנק, כמו אביך ואחיך וגם אותי שכנעת לבסוף.

כשרצו להוציא אותך לקורס מפקדים-סירבת ורצית להישאר נהג טנק בפלוגה מבצעית וכך, כמו תמיד, הצטיינת והפכת להיות הנהג הטוב ביותר בפלוגה שלך ובגדוד כולו, נהג טנק של המ"פ. רק ביום שני בצהריים , דיברנו, אמרת שאתה בבית, אבל מאוחר יותר התקשרת והודעת שאתה בניסנית. ישבנו ודיברנו וכמו תמיד היית שמח ומלא חיים למרות שהקפיצו אותך מהבית.
תמיד דיברנו על המוות בצבא-אבל אתה היית כל כך בטוח בחיים . אמרת: "לי, כלום לא יקרה ". אני יודע שהמשפט הזה נאמר רק כדי לחזק אותנו ולתת לנו כוח. כי כך, במשך כל הזמן שלנו ביחד , תמיד תמכת ועזרת לכולנו כמו אח.
מעולם לא התלוננת, לא קיטרת ולא בכית. תמיד היה בליבך הרצון לעזור לאחרים. לפני שלושה שבועות, ישבנו בבית וגלשנו באינטרנט, חיפשנו מסלולי טיולים, תמיד תכננו שכשתשתחרר, ארבעה חודשים אחרי, נחסוך כסף וניסע לחו"ל.

אהבתך הגדולה ביותר קבוצת הכדורגל מנצ'סטר
יונייטד. לא הפסקת לדבר ולספר לכולם אודותיה. אפילו שם החיבה שלך היה כשמו של השחקן
שאותו הערצת יותר מכל-ריאן גיגס. במחשב שלי עדיין שמורה ספרייה על שמך, אודות
מנצ'סטר, כתבות ותמונות שמצאת באינטרנט.

רון אחי הגיבור- את כל הנשמה נתת לצבא למדינה ולכל חבריך, ועכשיו נתת גם את חייך. רון שלי. אני
רוצה להתעורר מהחלום ולראות אותך כאן איתנו. אבל אני יודע שזה לא יקרה. בליבי נפתח פצע שלא יגליד לעולם.
תמיד אתגעגע אליך. תמיד אוהב אותך.

אתה תהיה איתי לנצח.

רון אחי הגיבור- תנוח
על משכבך בשלום.

אוהב
אותך לעד-אלעד

חזרה