דיונות החול הפראיות המתערבבות באדמת לס נגבית חרוצות בעקבות הטנקים וסימני כף הדחפור
שחישף אותם, כדי להרחיק את האויב מהציר. רוח הים בין המטעים שם מול בתיה
העלובים של שכונת בקשי הנשענים זה על זה
כאילו מתאמצים לשרוד וילד קטן אולי בן שלוש סמוק לחיים וחובש כיפה הנראית גדולה
עליו במספר מידות העולה לבדו על האוטובוס הממוגן כדי להגיע לבן משפחה הממתין לו
במחסום קרני בדרכו מנצרים החוצה.
עם כל זאת היתה בי תחושה טובה של שביעות רצון ממה שזה עתה חוויתי, בחותמי את הביקור
בפלוגת "גולן של גדוד "סופה " המבצעת פעילות מבצעית בנצרים, בתקופת
הלחימה הקשה מול המחבלים הפלסטינים ברצועת עזה. פנקס הסמח"ט, המיועד לרשימות
שאין לשכוח נותר ריק, לא ביקשו ממני דבר, הם מסתדרים בתנאים הקיימים. אין תלונות.
לפני הצהריים נכנסנו באותו אוטובוס לנצרים, אני ומטה החטיבה יחד עם המ"פ יניב שחזר
זה עתה מאימון שביצע לאחת ממחלקותיו ברמת הגולן. למ"פ בנצרים יש חדר אחד שהוא
חולק עם הסמ"פ. מיטה כפולה משמשת אותם לצד שולחן, שהוא בעצם משרדו. אין
תלונות.
ביקשתי שנשב בחוץ. מיד ערכו את המקום לישיבה נוחה,האם זה היה מתן שדאג מיד לקפה ועוגיות? כשפגע
בנו הארוע השני של פיצוץ הטנק חודש אחר כך, היה לי ברור כי מתן בידרמן ז"ל
שנהרג בתא הטען היה זה שארגן. הכרתיו כנהג בסופה של יניב –ב' קודקוד, דואג לכל.
השיחה עם יניב נסבה על אופי הפעילות ומשימות הטנקים. דיברנו על ילדותו במושב הסמוך בו גדל ועל הכרותו עם הסביבה שהשתנתה כל כך עבורו. "לא דורסים שדה של פלפלים סתם . אם אפשר עוקפים " אמר. למדתי מדבריו של יניב על רגישותו המקצועית לפעילות פלוגתו אך גם רגישות אנושית במצב הסבוך בו הם פועלים.
הטנקים חנו על משטח הבטון הגדול שנבנה לאחרונה. מהמקום בו ישבנו אפשר היה לראות את הלוחמים עמלים סביבם, מטפלים, ומכינים אותם לפעילות הבאה. ביקשתי שנלך למשטח.
זמן קצר עמדנו במרכזו, התרשמתי מן העבודות ואחזקת הטנקים. טנקיסט מיומן לא צריך להתאמץ כדי לזהות את מצבם של הטנקים, מעיף מבט בקנה, בוחן את המקלעים וברור לי כי הכלים בכשירות טובה והטיפולים בעיצומם כדרך של שגרה.אמרתי ליניב שאני רוצה לדבר עם החיילים, שלא יביא את כולם, רק מי שנמצא במשטח. החיילים עזבו את עיסוקיהם והתיישבו על רצפת הבטון במעגל. ישבתי איתם, הצגתי את עצמי, הסמח"ט אינו דמות מוכרת לכל.שאלתי שאלות כלליות של פגישה ראשונה. לעיתים שיחה כזו נסבה על מה חסר, מה הבטיחו להם ועדיין לא הגיע ובמה אפשר לעזור לשפר מהבית, מחטיבת האם ברמת הגולן. שיחה זו הייתה שונה. היה בה משהו אחר, בוגר יותר, משמעותי יותר. דיברנו על ערכים.לוחם שחרחר ישב מולי, התבלט מאוד בשיחה, הביע דעתו ושאל שאלות על ערך הרעות ואיך הוא נבחן בקבר יוסף בארוע בו נהרג מדח'ת יוסף ז"ל. שוחחנו על כך שעלינו לפעול לחילוצם של חברינו גם עד כדי חירוף נפש. דיברנו גם על המתח הקיים בין ערכים שונים, למשל זה הקיים בין טוהר הנשק וחיי אדם. מהי המידה הנדרשת לסיכון חיי אדם בביצוע משימה אל מול החובה שלא לפגוע ברכושו ובכבודו של אדם, שאינך בטוח כי הוא אויב. משמאלי ישב חייל בעל פנים מאורכים ורציניים ואמר כי יש בפלוגה את הפלקט של ערכי צה"ל, אבל אין לו כל חשיבות אם לא נבצע. התוקף של הערכים מתבטא בדרך הפעולה שלנו ולא בהכרזה עליהם.
סיימנו את הביקור. הפנקס נותר ריק אך ההרגשה הייתה מצוינת .חשבתי על כך בנסיעה מנצרים לקרני, לוחמים רציניים, חושבים, מתבטאים ומתנהגים כמבוגרים מגילם. על אף שאני מבוגר מהם כמעט כגילם, יכולתי בהחלט להנות משיחתנו.לקראת ערב הגעתי הביתה. די עייף ישבתי מול הטלויזיה.הטלפון הנייד צלצל ולא עניתי. כעבור זמן מה נדרכתי כשצלצל הטלפון בבית והקשל"ח היה בצידו השני של הקו. "טנק עלה על מטען בנצרים, יש שלושה הרוגים כולם שלנו ". רגע לא ידעתי מה עושים, ניסיתי לדלות ממנו פרטים נוספים, המציאות שהתחוורה לנו היתה קשה משיכולנו להעלות על דעתנו. דיברתי עם בעז, המח"ט, שהיה בדרכו למקום הארוע. התברר לנו שמות החיילים והבנו כי עלינו לעשות את דרכינו למשפחותיהם, לבשר את הקשה מכל.
צוות המ"פ בפיקודו של סמ"ר משה פלד ז"ל יצא שעה קצרה אחרי שעזבתי את נצרים למשימת הלילה.בתא הנהג רון לביא ז"ל, הטען אשר זגורי ז"ל ובתא התותחן שוקי פינקלשטיין. מטען הופעל על אוטובוס של אנשי נצרים שנסע בציר היציאה לקרני. הצוות הופעל לארוע.בדרכם על ציר העפר המתינה חוליית המחבלים שהפעילה מטען שפוצץ את הטנק. משה, רון ואשר נהרגו במקום, שוקי הועף עם הצריח ונותר. בבית משפחת זגורי הצלחתי לחבר לאשונה את הפנים בשיחתי עם החיילים לשמות. בבוקר, כשדיברתי עם יניב התברר הדבר, היה זה אשר זגורי ז"ל הלוחם שישב מולי ודיבר על הרעות. משמאלי ישב רון לביא ז"ל, שבפני הרציניות אמר כי אין טעם במילים אלא אם עושים את שהן אומרות.
ביום חמישי, 14 בפברואר 2002, באותו הערב ממש היו אלו הם, צוות ג' של פלוגת "גולן " שקמו ועשו.
בדיוק חודש אחר כך נפגע טנק נוסף מאותה פלוגה ממטען דומה. שלושה חללים נוספים נפערו , רותם שני, מתן בידרמן ועלאא כבישי זכרם לברכה. הם וחבריהם היו למופת בנחישות להמשיך ולבצע, בחרוף נפש, את משימתם בהגנה על המדינה ואזרחיה.
יהי זכרם ברוך,
ומורשתם לנו לעד.
משה שטרית , סגן מפקד עוצבת "ברק "
חזרה