אחרי שעברנו שנים תריסר,
בים של שכול וכאב,
לא הבנו מאום, לא עיכלנו דבר.
לבשורה המרה, הלב מסרב.
זוכרים אותך יום ולילה
חורף אביב, קיץ וסתיו
מכסת געגוע, שאף פעם לא די-לה
הלב כה הומה לבן שאהב.
וזוכר הוא הלב, את הבן שאהב.
טיולים עם אחיו והוריו בשדות.
חגיגה של אביב בצבעים של זהב
אין סוף לו ליופי, לשפע להוד.
איך מיום לימודים היית חוזר
כה מכונס ושקט
עוד הספקת לסור לביתו של חבר
הילקוט לרצפה היית שומט
כה הפלאת בידע, גבהת שגית
בשקט בשקט, באון של מתמיד
יום אחר יום, בגרת היית
סמל מופת, כאדם ותלמיד
ופעם נסענו לשביל בגבעות
לשיעור נהיגה, בדרכי העפר
במכונית קורטינה ישנה של פורד,
וכשחזרנו הביתה היית כה מאושר.
נזכור גם לילה אחד, סגרירי וקר
באותו מקום ועל אותה גבעה
שני חברים אתם, עומדים על המשמר
היום אל האופק נעלם וגוע
שם חנו בדממה , שיריונים של הגדוד
ניצבתם שם שניכם, קפואים כה לבד
אך לאור פנסים, כשהוגש הכיבוד
איך שמחתם אז שניכם, אתה וחברך אלעד
הגיעו ימים של פרעות ודמים
ואתה בצבא כבר חיל
אבירי השיריון ככפירים לוחמים
אך בעם היאוש רק הלך וגדל
והיום כשהארץ שקטה ויונים עפות לכיכר
וילדים בבוקר, בביטחה הולכים לגן
זה רק בזכות בנים כמוך, שיש תקווה שיש מחר
ויש המשך לכל חיינו כאן
הגבעות הירוקות מול ביתך בגולן
זוכרות אותך רון, נהג מרכבה
ובלילה רוחות שם נותנות את קולן
בבכי געגוע על כוכב שכבה
הכל היית בננו רון
ילד, אח, תלמיד חכם
חיל גיבור בחיל שיריון
אבל יותר מכל, חבר היית ואדם.
היה שקט בבדידותך
שכן נרך עוד לא כבה
כאן עם שלם ניצב איתך
עוטפים אותך באהבה
יום וליל אוהבים וזוכרים,
לבלי סוף בערגה, בלי מנוח
משפחה, מפקדים חברים והורים
כי לזה לעולם , לא יחסר לנו כוח.
כל עוד הנר דולק כאן
ויש עוד קרן אור
אמץ נא אל חיקך אלי, את בננו הקטן
שליחו של עם גיבור
יהיה חזק למעלה ומקומו מוכן
עם צדיקים ומלאכים, יסב אל השולחן
