מתחילים להתכונן לטקס יום הזכרון בבית הספר. המחשבות איך להנציח ולכבד את זכרך לא מרפות. גם השנה, כמו בכל השנים הקודמות, אספר לתלמידיי עליך, שידעו איזה אדם מיוחד היית וכמה אתה חסר לנו פה.
רון…..ראיתיך בעודך תינוק…..ומאז לא…ואף על פי כן בקוראי את הדברים הנפלאים שנכתבו עליך באתר…אני נרגש שוב ושוב….תחושת כאב מלווה אותי….אך בעיקר עלם יפה….גאווה…
יהי זכרו ברוך
הגעתי לכאן במקרה, כמו חלק ממדליקי הנרות. בעת בוקר שמשי זה, קראתי ושוטטתי. עצבתי וכאבתי. מה אנוש כי תזכרנו ומהם חיינו אנו. יהי זכרו ברוך.
הגעתי לפה די במקרה דרך שיטוט ברשת, קראתי באתר ונזכרתי במקרה.
עצוב, זה תמיד עצוב,
וזה הכי עצוב למשפחה ולחברים שנותרו מאחור וחושבים כל יום שעובר, על איך יכולת להיות ומה יכולת לעשות.
ואין מה לומר שיכול באמת לעזור.
הלב כואב מלראות את הנשמה שלך בוערת בתמונות מעיניים שלא נראה עוד