הימים, ימיה הקשים של האינתיפאדה השניה. התוכנית למצות את הבילוי המשותף ברגילה שלך, בעוד פרק זמן נדיר למחרת היום נגדעה באיבה. הוקפצת חזרה לפלוגתך להתמודדות הבלתי פוסקת עם הטרור, בפאתיה הדרומיים של עזה.
אני מנסה לשחזר את הקורה אתכם באותו היום. שגרת צוות כוננות, השיחות וקטעי הצחוק עם הצוות, נמוגים באחת עם הידיעה על תקרית ירי בגזרה.
אתם ממהרים אל הטנק במיומנות של צוות ותיק ותוך פחות מדקה, מרכבת הברזל אוספת כוח ויוצאת נחושה אל עבר מיקומה המשוער של חולית האויב. במרחב הזה, שלא בידיעתכם, אורב לכם מטען גחון רב עוצמה.
מכשיר הקשר פולט פקודות קצרות, הדם הולם ברקות בחוזקה. נהיגת הטנק וניווטו כבפעמים רבות בעבר, הופקדו בידיך האמונות. תאוות הידע שכה אפיינה אותך, הפכה אותך למקצוען גם בתחום זה.
התרכזת, בוודאי, באותו קו תמרים שבקצהו המערבי שהתה חוליית האויב. עקבות הברזל פילחו את הקרקע, שאגת המנוע, טרטור המקלעים ואוושת הקשר נקטעו באחת בהבהק נוראי. את רעש הפיצוץ, אתה ושני חבריך לצוות כבר לא יכולתם לשמוע. נותרתם שם בפאתי עזה, שלושה גברים, לנצח בני עשרים.
רון, אתה וחבריך נקראתם שוב כדורות החיילים שלפניכם, לשאת על כתפכם את שערי עזה הכבדים.
על אף שהעדפת לקרוא, לשמוע מוזיקה, ולהתענג על כדורגל, הרי הבנת היטב שאין החירות קנויה אלא למי שמוכן לסכן את חייו למענה. לפיכך, בחרת להצטרף לאותו עמוד אש ההולך לפני המחנה, אל משמרו הקדמי של עמנו והיית ללוחם.
מידותיך הטובות, אותה מזיגה של ענווה ושכל חד, של צניעות ורוחב אופקים, הפכו אותך ללוחם אציל. לא שש אליי קרב, אך עשוי ללא חת. לוחם עז היודע לחוס על זקן אישה וילד. נכונות להקריב תוך מוסר נעלה, רוח ישראל כזו ראוי שננחיל לבאים אחרינו.
רון, חסרונך מכה בנו כל פעם מחדש. קשים החיים בלעדיך. השנים החולפות אינן מקהות את הרושם העז שהותרת בנו בני משפחתך וחבריך הרבים. אלה, ברעות מופלאה ממשיכים לפקוד אותך בכל הזדמנות אפשרית. רוחך ומסירותם נוטעים בנו את התקווה כי עוד נכונו לנו ימים טובים במקום הקשה והאהוב הזה.
רון, ליבנו אינו שוכח. זכרך, זכרון היותך, חי בנו, בכולנו.
חסר אותך מאוד,
דודך, ירון