רון היה ילד מופלא אך גם פרח נדיר, בין פרחי הגולן
רון היה מלח הארץ הזאת היפה וכל כך מיוסרת,
רון היה מה שאלפי אמהות רק כמהות לו בחום יחולן
אבל רק מעטות מהן לא רק כמהות
אלא גם מתברכות בו בלי הרף.
רון היה לב שלרגע אחד לא חדל מלרעוב ולצמוא
לחכמת הספרים, לתרועות כדורגל, לכל שמיתר רק הרעיד לו
רון היה מי שחשב על רעיו עוד לפני שחשב על עצמו
ועל כן גם כל כך אהבוהו רעיו
אך פשוט התביישו להגיד לו.
רון, אתה חקוק עמוק בבשר הזיכרון
כמו שמות האוהבים בבשר גזעו של עץ שחוח.
אנחנו אנשים קצת משונים כאלה, רון :
לא שוכחים לזכור
ולא זוכרים לשכוח.
רון היה מי שהביא כל שנה תעודה שכולה "מצוין"
והצניע אותה מהוריו פן יראוה, מלאי גאוה לכל עין,
רון היה ילד טוב שאיננו מצוי וצניעות שאינה מצויה
ואולי משום כך התקנא בנו מי שלקח אותו לשם, לשמים.
ומשם, מעצבת השריון השמימית בה חגים מלאכי אל עליון,
הוא מביט בנו ככה בלי קול, בלי מילה אך גם בלי הפוגה, יום ולילה,
לודא אם אנחנו אכן ראויים לזכרם של אפיו ויפיו
ולמה שבסוף גם נתן לה לארץ הזאת
שאף פעם לא די לה.
רון היה ילד מופלא אך גם פרח נדיר, בין פרחי הגולן
רון היה מלח הארץ הזאת היפה וכל כך מיוסרת,
רון היה רון, היה שיר, היה זמר ששום מקהלה או סולן
לא יצליחו אף פעם לשיר את כולו
כמו תפילה שאיננה נגמרת.
ועל כן הרוחות בגולן ממשיכות להפיח את שמו הצלול
ומפל ההרים במימיו הקרים עוד שותת את זכרו כמין פצע
שצובט את הלב בצבתות של כאב והכל בו צרור וכלול :
אהבה של כולם
וזכירה עד עולם
והמון געגוע לנצח.