האופי שלך המנומס, המאופק והרגוע היה משרה, היה בכל חדר אליו נכנסת, פשוט ילד טוב שהפך לבחור מנומס וכך גם הלכת כגיבור. תמיד רצית להיות נהג טנק, נהיית לכזה ולא לסתם איש צוות אלא לנהג הטנק המצטיין בפלוגה ועל כן מפקד הפלוגה בחר לצאת איתך לקרב, אתה מקצועי, מופתי, יסודי ולוחם נאמן. כמו כל דבר שעשית בחייך נתת את כולך למה שאהבת: אם אהבת ללמוד מקצוע מסוים ידעת עליו הכל. אם אהבת קבוצת כדורגל ידעת עליה יותר מכולם והשקעת בה את כולך. אם אהבת את הטנק שלך, את הפלוגה ואת המדינה, נתת לה יותר מהכל- נתת לה את נשמתך באותו טנק שכל כך אהבת. וזה מה שמיוחד בך, המסירות למה שאתה אוהב.
אם יש ישנו דבר יקר לי בעולם זה אתה. אם היושב במרומים החליט שמקומך לא כאן זה כנראה שאתה טוב מידי להיות פה, אולי פה זה הגהנום והמקום אליו עברת הוא גן עדן. אני בטוח שאתה שומר לי מקום לידך, כל יום שעובר יהיה יותר טוב בשבילי. רק הזמן יחבוש לנו את הפצעים וכך אדע שאני מתקרב ליום בו אני אראה אותך, אתה תשב שם רגוע, תגיד לי "אחי, שמרתי לך מקום"! תביט בי במבט המנומס שלך ואז שוב אשמע את הצחוק המתוק והמשעשע שלך שיעלה חיוך על שפתי כולם. מה שאני קובר כאן היום איננו ארון, זהו אוצר בתיבה, הדבר היקר לי בעולם, אין דבר שאני אוהב יותר ממך בעולם. ולכן את, אמא-אדמה יכולה ביום אבל זה להתפאר ולהתקשט לך כי קיבלת את הקישוט הכי יפה שיש לנו, עלם חמד מתוק. קיבלת לוחם בעל נשמה טהורה, שמרי עליו כשם שהוא שמר עלייך ועל כל אדמת מולדת ישראל כאשר יצאה נשמתו בטנק באותו קרב. רון , אני לעולם לא אשכח אותך.
להתראות אחי, נעמת לי מאוד.
גולן
חזרה