כשהיה בן עשרה חודשים עבר עם משפחתו לקצרין שברמת הגולן. רון שכונה "רונצ'ו " בפי מקורביו, למד בבית הספר היסודי "גמלא" שבקצרין. ילד יפה, מתולתל שיער, שצחוקו המתגלגל הפך לסמלו המסחרי.

    אהוב היה על חבריו הודות לאופיו המיוחד: מופנם ועצור אך אכפתי, בעל חוש צדק מפותח ורגיש מאוד לצורכי הזולת.
    רון המשיך את לימודיו בבית הספר התיכון "נופי גולן" בקצרין, שם למד במגמת שיווק ומנהל עסקים. היה תלמיד למופת והגיע להישגים גבוהים בלימודים, אך הצניע זאת, כפי שמעיד אביו: "בנופי גולן היה תלמיד מצטיין, ממוצע בגרות של 10.8 כולל בונוסים, כשהוא אוסר עלינו להראות את התעודה. הוא היה נער מיוחד". במסגרת לימודיו בחר רון לכתוב עבודת מחקר, שזכתה בשבחים רבים בנושא "כביש חוצה ישראל ". הוא הושיט עזרה לחבריו שהתקשו בלימודים ועשה זאת ברצון ובאהבה. את השפה האנגלית ידע על בוריה והרבה לקרוא ספרים באנגלית.
    רון היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי נתניה" ונמנה עם מועדון האוהדים שלה, אולם אהבתו הגדולה הייתה נתונה לקבוצת "מנצ'סטר יונייטד" האנגלית. הוא עקב בדריכות אחר הישגיה ולא החמיץ אף משחק. פעמיים אף נסע לאנגליה, ללונדון ולמנצ'סטר, לצפות מקרוב במשחקי הקבוצה. הוא עצמו שיחק כדורסל במסגרת קבוצת "הפועל קצרין" והצטיין בתפקיד הרכז.

    בסוף חודש מרץ 2000 התגייס רון לצה"ל ובחר ללכת, כמו אביו ואחיו לפניו, לחיל השריון. לאחר הטירונות שובץ בחטיבת השריון "ברק" ושירת בגדוד "סופה".

    רון התחבב מייד על יתר החיילים ועד מהרה היה לאחד מעמודי התווך בפלוגה. חבריו התפעלו מכישוריו המקצועיים כמו מיכולתו לשמור על קור-רוח וריסון גם במצבים הקשים ביותר. רון שאף תמיד לשלמות. מגיל צעיר השתוקק להיות נהג טנק והיה מאושר מכך שחלומו התגשם. בזכות היותו נהג טנק מצטיין, בחר בו מפקד הפלוגה להיות לנהג טנק המרכבה שעליו פיקד. נאמן לחבריו לצוות ויתר רון על אפשרויות הקידום שנפתחו בפניו כדי להמשיך ולשרת עימם. במסגרת תפקידו נטל חלק במבצעים רבים, בעיקר ברצועת עזה וסייע בחיסולם של מחבלים שאיימו לפגוע בחיילים ובאזרחים ישראלים.

    גם במהלך שירותו הצבאי מצא רון זמן לאחד מתחביביו האהובים – האזנה למוזיקה האנגלית. הוא התעניין דווקא בלהקות הבריטיות שאינן מוכרות, אסף עליהן מידע ואף נהג לכתוב מכתבים לחבריהן. בעיזבונו נמצא מכתב, שלא הספיק להישלח, שכתב לאחת הלהקות הללו ובו הוא מביע את דעתו על שיריה. הוא החל לרקום תוכניות לתקופה שלאחר השחרור וחיפש מסלולי טיול באינטרנט עם חברו הטוב. אולם תוכניותיו לא זכו להתממש.

    ביום ג' באדר תשס"ב (14.2.2002) נפל רון בפעילות מבצעית בפאתי עזה והוא בן עשרים.

    צוות הטנק של רון, מסוג "מרכבה 3 ", הוזעק לסייע לשיירה אזרחית שהותקפה בציר קרני– נצרים. בדרך למקום, בסמוך לצומת נצרים, עלה הטנק בו נהג רון על מטען גחון שהכיל למעלה ממאה קילוגרם חומר-נפץ רב עוצמה. המטען הצליח לחדור דרך המיגון הכבד של הטנק ובקע את גופו. כתוצאה מהפיצוץ התפרק הצריח, ניתק מגוף הטנק ועף למרחק מספר מטרים. מעוצמת הפיצוץ נהרגו רון ושניים מחבריו: סמל-ראשון משה פלד וסמל-ראשון אשר זגורי. איש הצוות הרביעי, פינקלשטיין שוקי, נפצע קל. רון הובא למנוחות בבית העלמין בנתניה, והותיר אחריו זוג הורים ואח.

    על לוח השיש שלמרגלות קברו, נכתב "כסופה מרכבותיו, יבוא באש, רון, לנצח נאהב עד שנית ניפגש".

    יהי זכרו ברוך.